אמיל זטופק – הקטר הצ'כי

במרחק קצר מהמולת התיירים בפראג, בשכונת סטראהוב, ניצבת אנדרטה מיוחדת המנציחה את זכרו של אחד הספורטאים הגדולים בהיסטוריה של צ'כיה – אמיל זטופק.

האנדרטה, שהוקמה בשנת 2013, היא יצירה מודרנית ומרשימה של הפסל הצ'כי יארוסלב רונה. בניגוד לאנדרטאות רבות המציגות דמות סטטית, הפסל מנציח את זטופק בתנועה, עם הבעת הפנים המאומצת והמיוחדת שהייתה סימן ההיכר שלו בעת ריצה – כמעט הפכה למסיכת כאב שגרמה לכינויו המפורסם "הקטר הצ'כי".

האנדרטה מורכבת מסדרת לוחות ברונזה אנכיים, היוצרים יחד את דמותו של הרץ האגדי בתנועה. כאשר צופים בפסל מזוויות שונות, הדמות כאילו "מתפוררת" ומתמזגת שוב – אפקט המסמל את התנועה והמאמץ האינסופי, אך גם את שבריריות החיים והזיכרון. פרט מעניין נוסף הוא שהפסל עוצב כך שבשעות מסוימות של היום, כשהשמש בזווית הנכונה, צלו של זטופק נראה כאילו הוא רץ על המסלול – מטאפורה חזקה לרוח שממשיכה להתקיים מעבר לחיים הפיזיים.

פסלו של הקטר הצ'כי - אמיל זאטופק

אמיל זטופק – האיש שהפך לאגדה

אמיל זטופק (1922-2000) אינו סתם עוד ספורטאי בעיני הצ'כים – הוא גיבור לאומי, אייקון ספורטיבי וסמל להתמדה אנושית.

זטופק נולד בעיירה קטנה בצ'כוסלובקיה ועבד כנער במפעל נעליים, כשגילה את כישרונו בריצה באופן מקרי. הוא פיתח שיטת אימון ייחודית שכללה ריצות אינטרוואלים (עוד לפני שהשיטה הייתה מקובלת בעולם), והיה ידוע בסגנון הריצה הלא מקובל שלו – מאופיין בפרצוף מעוות, ראש מתנדנד והנפות ידיים לא-סימטריות.

שיא הקריירה שלו היה באולימפיאדת הלסינקי ב-1952, שם השיג את אחד ההישגים הבלתי נתפסים בהיסטוריה של האתלטיקה: זכייה בשלוש מדליות זהב ב-5,000 מטר, 10,000 מטר והמרתון – הישג שאיש לא חזר עליו מאז.

מדהימה יותר העובדה שמדובר במרתון הראשון שרץ בחייו! דאנה זטופקובה, אשתו, זכתה באותה אולימפיאדה במדליית זהב בהטלת כידון, והפך את הזוג לזוג הזהב של האולימפיאדה.

למרות הישגיו, חייו לא היו תמיד מזהירים. אחרי המרד ההונגרי בסובייטים ב-1956, זטופק תמך במורדים ובעקבות כך הודח מהצבא והוגלה לעבודות כפייה במכרות. רק לאחר מהפיכת הקטיפה ב-1989 הוחזר כבודו והוא זכה להכרה רשמית מהמדינה הצ'כית על הישגיו ועל אומץ ליבו.

מסביב לאנדרטה – שכונת סטראהוב

האנדרטה ממוקמת באזור סטראהוב, שכונה המשקיפה על פראג מהגבעות המערביות, ידועה בעיקר בזכות מנזר סטראהוב ההיסטורי, אך גם בזכות מתחם הספורט המרשים. אצטדיון סטראהוב, שהיה פעם הגדול בעולם (עם קיבולת של 220,000 צופים!), היה מקום התכנסות לתהלוכות המוניות בתקופה הקומוניסטית. כיום, חלקים ממנו משמשים כמתחמי ספורט שונים, כולל אצטדיון רוזיצקי שבו שוכנת האנדרטה.

האזור מציע נקודות תצפית נהדרות על פראג, ושילוב של ביקור באנדרטה עם טיול במנזר סטראהוב הסמוך ובגבעת פטרז'ין (Petřín) בה תוכלו ליהנות ממבוך המראות.

הסביבה מספקת חוויה מגוונת של היסטוריה, תרבות, ספורט ונופי טבע. בקרבת מקום ישנם גם מספר מסעדות ובתי קפה נעימים שבהם אפשר לנוח אחרי הטיפוס לגבעה.

אירועים ספורטיביים ומורשתו של אמיל זטופק

מדי שנה, באזור האנדרטה ובמסלולים שמסביב לה, מתקיימים מספר אירועי ריצה המוקדשים לזכרו של זטופק, כולל המרוץ השנתי "הזיכרון של אמיל זטופק". תחרויות אלה מושכות אתלטים מקצועיים וחובבים, והן מלוות באווירה חגיגית והרבה כבוד לזכרו של האלוף האולימפי.

מורשתו של זטופק חיה גם מעבר לאנדרטה. ב-2012 הוקם לכבודו פרס יוקרתי, "פרס אמיל זטופק", המוענק לספורטאים צ'כים שמשלבים הישגים ספורטיביים עם ערכים אנושיים. עד היום, זטופק משמש השראה לספורטאים צעירים בצ'כיה ובעולם כולו, וסיפור חייו תורגם לספרים ולסרטים דוקומנטריים.

ביקור באנדרטה – טיפים למטיילים

האנדרטה פתוחה לציבור ללא תשלום, וניתן לבקר בה בכל שעות היום. הדרך הנוחה ביותר להגיע היא בחשמלית מספר 22 או 23 לתחנת Pohořelec, ומשם הליכה קצרה. אפשר גם לשלב את הביקור בטיול רגלי דרך גבעת פטרז'ין או כחלק מסיור בטירת פראג הסמוכה.

אף שהאנדרטה אינה מופיעה תמיד במדריכי התיירות המרכזיים, היא שווה ביקור במיוחד למי שמתעניין בספורט, בהיסטוריה מודרנית או באמנות פיסול עכשווית. הביקור באנדרטה גם מספק הזדמנות להתרחק מהמוני התיירים ולגלות צד אחר, ספורטיבי ואותנטי יותר של פראג.

לרוץ את הריצה הטובה ביותר

בעולם שבו גיבורי ספורט באים והולכים, דמותו של זטופק נותרה סמל של התמדה, ענווה וכוח רצון אנושי. כפי שאמר עליו אחד ממתחריו, הרץ האוסטרלי רון קלארק: "הוא לא רק רץ דגול; הוא היה אדם דגול"

האנדרטה לזכרו אינה רק מחווה לספורטאי דגול, אלא גם תזכורת לכל מבקר שהאדם הפשוט, עם התמדה ונחישות, יכול להגיע להישגים בלתי רגילים. כמו הפסל עצמו, שמשתנה מזווית לזווית, כך גם סיפור חייו של זטופק ממשיך להתגלות במלוא מורכבותו ולהשפיע על דורות חדשים – קריאה לכולנו לרוץ את "הריצה הטובה ביותר" שלנו, בין אם על מסלול האתלטיקה או במסלול החיים.